צו ירושה ניתן כאשר אדם נפטר ללא צוואה וככלל, לא ניתן יהיה לתקן או לבטל את הצו, בשל עקרון סופיות הדיון. החריג לכך, הוא מצב שבו ישנן נסיבות או עובדות, אשר לא היו ידועות בעת מתן הצו, למשל, קיומה של צוואה. אולם, האם די בכך בכדי לבטל צו ירושה? הפסיקה קבעה כי אין בכל נסיבה או עובדה חדשה, להצדיק את תיקונו או ביטולו של צו ירושה ועל הבקשה לעמוד במספר מבחנים, על מנת שתתקבל.

​

ביטול צו ירושה – מבחני הפסיקה

​

הפסיקה העוסקת בנושא ביטול ותיקון של צו ירושה, קבעה שלושה מבחנים מרכזיים, אשר רק בהתקיימם, תתקבל בקשה בנושא זה:

 

1. ההסבר לשיהוי : מבחן זה שואל שתי שאלות. האחת, מדוע לא הוצגו הנסיבות או העובדות החדשות, טרם מתן הצו, כאשר על המבקש יהיה להראות כי אלו לא היו ידועות לו, במועד מתן צו הירושה. השנייה, האם השתהה המבקש מהרגע בו התגלו לו העובדות החדשות ועד להגשת הבקשה. השלב הבא יהיה בחינת ההסבר שניתן על ידי המבקש.
    

2. האם ההסבר סביר: היה והמבקש הגיש את הבקשה לביטול צו הירושה, מיד עם היוודע לו הנסיבה החדשה, הרי שאין בעיה של שיהוי, אולם אם השתהה המבקש בהגשת הבקשה,  בית המשפט בוחן האם הסברו של המבקש לשיהוי, הוא הסבר סביר, או שמא עולה מן ההסבר כי המבקש נהג בחוסר תום לב.
    

3. המשקל של הנסיבות החדשות: בית המשפט שואל האם השיהוי יוצר קושי לבירור העובדות והאם, בהנחה שניתן לבררן, יש בהן כדי להצדיק את ביטול או שינוי הצו.

 

 

קיומה של צוואה – האם יבוטל צו הירושה?

צו ירושה ניתן בהעדר צוואה, אולם לעיתים, לאחר הוצאת הצו, מסתבר כי המנוח הותיר אחריו צוואה. הדעה הרווחת בציבור היא כי משנתגלתה הצוואה, יבוטל לאלתר צו הירושה ורכושו של המנוח, יחולק על פי האמור בצוואה, אולם אין כך הם פני הדברים. כל בקשה לביטול או שינוי צו ירושה, צריכה לעמוד במבחנים אשר פורטו לעיל ואם לא עמדה בהם, הרי שדינה להידחות. הדבר נכון גם במקרה שבו הבקשה לביטול צו ירושה, מוגשת בשל קיומה של צוואה.

 

בבואו לקבל החלטה, בית המשפט שם דגש על ההסבר לשיהוי בהעלאת הטענה החדשה, כאשר ההסבר נבחן באופן סובייקטיבי לאותו המקרה. למשל, אם הוגשה בקשה לביטול צו ירושה בשל קיומה של צוואה, אך המבקש ידע על קיומה של הצוואה מספר שנים לפני שהגיש את הבקשה, עליו יהיה לספק הסבר סביר לשיהוי זה. מצב נפשי או כלכלי בעייתי יוכל להיות במקרה אחד הסבר סביר אשר יביא לקבלת הבקשה ובמקרה אחר, ניסיון התחמקות, למשל, אם יוכח כי המבקש המתין את פרק הזמן הזה על מנת שיהיה קושי לברר את האותנטיות של הצוואה.